הכרעת דין בתיק ז"י 299/11

החלטתי לזכות את הנאשמת מן המיוחס לה, מחמת הספק.

לנאשמת מיוחסת עבירה של אי ציות לתמרור עצור, בכך שהאטה את נסיעתה, אך לא עצרה עצירה מוחלטת טרם הכניסה לצומת. כתב האישום נסמך על עדויותיהן של שתי השוטרות הצבאיות, רב"ט שיר סעדה וסמל רעות סופר. רב"ט סעדה נהגה ברכב הסמוי, מזהה העבירה, ואילו סמל סופר ישבה במושב האחורי ברכב. סמל סופר זיהתה את הספרות האמצעיות שבלוחית הרישוי ברכב, ושתי העדות זיהו את סוג הרכב וצבעו, כך שנחה דעתי כי לא חלה טעות בזיהוי, וכי נשמר קשר עין עם רכבה של הנאשמת, ממקום ביצוע העבירה הנטענת ועד לעצירתו של הרכב, כעבור נסיעה של דקות ספורות.

יחד עם זאת, סתרו העדות זו את זו, באופן חזיתי, ביחס למיקומן בעת זיהוי העבירה. אף שרב"ט סעדה ציינה כי אינה זוכרת היטב את האירוע, עמדה על כך שבעת שזיהתה את העבירה, ניצב הרכב בו נהגה כאשר פניו לכיוון מחנה מז"י. היה עליה, לדבריה, לבצע פניית פרסה, כדי להסתובב ולעקוב אחר הרכב עד לעצירתו. זווית זו אפשרה לה, לדבריה, לזהות היטב את חזית הרכב מבצע העבירה, ולזהות כי הוא אינו עוצר עצירה מלאה בטרם נכנס אל הצומת. רב"ט סעדה לא ידעה להסביר, מדוע בתרשים שציירה ניצב הרכב הסמוי בצידו השני של הכביש, כאשר פניו בכיוון הנסיעה של הרכב המבצע העבירה והוא מצוי מאחוריו, מצידו הימני. עדה זו הסכימה, כי מאותה נקודה המצוירת בשרטוט, לא ניתן היה להבחין בביצוע העבירה הנטענת.

לעומתה, סמל סופר עמדה על כך שרכב המשטרה הצבאית הסמוי ניצב אכן במקום בו שורטט. לשאלתי, מדוע צויר הרכב כאשר החזית היא בכיוון נסיעת הרכב, השיבה כי המדובר בשרטוט שבלוני של רכב, ועמדה על כך שחזית הרכב של המשטרה הצבאית הייתה כלפי מחנה מז"י, היינו בכיוון הפוך מכיוון הנסיעה של הנאשמת. טענה זו מפחיתה עוד יותר מן האפשרות לייחס משקל לזיהוי העבירה, שכן גם לתפיסתה של סמל סופר, היה הרכב הסמוי מאחורי רכבה של הנאשמת. אם פניו של הרכב הסמוי היו בכיוון הפוך מכיוון נסיעתה, כיצד יכולות היו העדות לזהות את העבירה המתבצעת מאחורי גבן?

סתירות אלה הן מהותיות, בייחוד כאשר המחלוקת היא האם המדובר היה בהאטה ועצירה כנדרש, או בהאטה ללא עצירה כלל, כמיוחס בדוחות האירוע.

משכך, מצאתי לייחס אמון להכחשתה של הנאשמת ולגרסתה, כי עצרה את הרכב עצירה מלאה, במקום המיועד לכך. הנאשמת הסבירה את תגובתה לדו"ח לפיה "באמת? יכול להיות שלא שמתי לב" במצבה הנסער, לאחר ה"מרדף" שערכו אחריה השוטרים. גם בכך, על פי התרשמותי הבלתי אמצעית מן הנאשמת, מצאתי ליתן אמון.

לאור האמור, ואף מבלי להמתין לעדותה של קצינה שהייתה ברכבה של הנאשמת, ואשר על עדותה ויתרה הנאשמת, לאחר שהובהר לה כי לא ניתן יהיה להסתפק בעדות בכתב - מצאתי לזכותה, מחמת הספק.

ניתנה והודעה היום, 22/01/2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_____( - )_____

שופטת

העתק נכון מן המקור

עו"ד מיטל פרי, סרן

ע. משפטית לנשיא ביה"ד

חתימת המגיה                                                 תאריך הדפסה:‏19/02/2014 התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: